יצר,הרהור ועבירה

ב"ה

שלומות!


קשה היה לי לקרוא את מכתבך. הוא גרם לי צער רב, בעיקר בשל העובדה שאני לא מרגיש שאת מלאה בכוחות חיים וברעננות להליכה קדימה.
בעולם בו אנו חיים, אנו מתמודדים עם משברים רבים. משבר הוא כינוי לאבן עליה יושבת היולדת בשעת הלידה. כנראה שכל לידה חדשה מלווה בכאב, בהתמודדויות.
אנו חשופים למכלול שלם של מצבים שמעוררים אותנו מן הבחינה הגופנית. זה לא דבר רע. ב"ה שיש לנו גוף. השאלה היא איך מנתבים את הכוחות השונים ומשתמשים בהם באופן נכון. אכילה היא דבר נפלא. יש בה סכנות של התבהמות. של חייתיות. הברכה אותה אנו מברכים לפני הארוחה מגדירה מחדש את עומק משמעותה של האכילה.
כך גם ביחס לצרכים הגופניים שלנו. ההקשר, המסגרת, הצורה הם אלה שמסוגלים להגדיר צרכים אלה כקדושים, כחיוניים. כחוויה מותרת וחשובה הבונה עומק של קשר בין בני אדם.
לכן, אל לך להבהל מעצם ההרהורים הפוקדים אותך. עלייך ללמוד להוביל אותם, ךתעל אותם למסגרת נכונה.
גם לבחורי ישיבה עלולים להיות הרהורים. פשוט, בשל צניעותכם לא שוחחתם על כך. אבל, הבית המשותף מאפשר לצאת לדרך חדשה בה "הרהורים מותרים".
אינך רקובה מבפנים. אם זה היה המצב, לא היו לך רגשות אשם. אם זה היה המצב לא היית רגישה כל כך.
את בעלת רצון עז להתקדם ואני בטוח שתוכלי להגיע לכלל חיים טובים ומאושרים המביאים לידי ביטוי את כל צדדי החיים.
לא בכדי נאמר: "שבע יפול צדיק וקם!"
נשמתך לא מושחתת. נשמתך מתמודדת עם מה שכולנו מתמודדים ורובנו יודעים להדחיק.המשיכי ובעז"ה תראי ברכה גדולה.


ביקר,

שי