האם יש חיוב לנשק חפצי מצוות?

בס"ד

מנהג ישראל מדורי דורות לנשק חפצים של קדושה. המנהג המקובל הוא להניח את היד על המזוזה להזכר במצוות ה'. ולנשק את היד הנוגעת בה.

ונכון אמרת שאין די במעשה בלבד וצריך גם את כוונת הלב. אבל גם בכוונת הלב לבד אין די. צריך לבטא את מחשבת הלב במעשה כי המעשה מעורר את האהבה יותר ויותר.

ונכון שמהדין אין חיוב בנגיעה ונשיקה. אבל ממתי יש ציווי על נשיקות??! [נשיקות זה דבר שבא מהלב ומאליו, מתוך אהבה וחיבה גדולה].

וכך ראינו בכמה וכמה מקומות על המצוות.

[על ארץ ישראל]
כולנו מכירים את המעשה המובא בגמרא אל החכמים שהיו מנשקים את אדמת ארץ ישראל, שהיא קדושה. וכך כתב הרמב"ם בהלכות מלכים פרק ה הלכה י)
"גדולי החכמים היו מנשקין על תחומי ארץ ישראל ומנשקין אבניה ומתגלגלין על עפרה וכן הוא אומר כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו"

ומכאן לכל חפצי קדושה כגון ספר תורה ותפילין ומזוזה. וכך כתב הבן איש חי:
[על ציצית] בפרשת וארא כב.
"כשיאמר וראיתם אותו יסתכל בציציות שבידו שני פעמים בזא"ז, ואחר כל פעם משתי הפעמים אלו יעבירם ע"ג עיניו, ובעת שמסתכל בהם יכוין מספר עין הוא חמשה הויו"ת וינשקם אח"כ, וכן באומרו ואחרי עיניכם יעבירם ע"ג עיניו וינשקם, ויש סוד בדבר הזה"

[על תפילין] בפרשת חיי שרה
"ומנהג החכמים לנשק התפילין בשעת הנחתן, ובשעת חליצתן, ובשעה שיניחם תוך הכיס לחבוב מצוה"

[על ספר תורה] ובפרשת תולדות טז.
"והנה בשער הכונות מפורש מנהגו של רבינו האר"י ז"ל בהוצאת ס"ת כך היא מנשק הס"ת ומלווהו"

[על מזוזה] ובפרשת כי תבוא ש"ש ג.
"כשיצא מביתו יניח ידו על המזוזה ויאמר: "ה' ישמור צאתי ובואי לחיים טובים ולשלום מעתה ועד עולם אל שדי יברך אותי ויתן לי רחמים"

וכל זה לגלות אהבה לחפצים של קדושה שניתנו לנו על יד הבורא יתברך שמו ויתעלה.