החיים קשים

בס"ד

שלום רב,

לכל אחד מאתנו יש רגעים קשים בחיים. וודאי יש אנשים שהחיים שלהם יותר קשים משל אחרים. אי אפשר ואסור להשוות. אבל יש גם רגעים של נחת. כמעט לכל אחד יש גם מצבים שמחים ונעימים.

הבעיה היא שכאשר נמצאים בנקודת שפל בחיים, נכנסים לדיכאון ולייאוש. נדמה שהכל רק שחור, שלעולם כבר לא יהיה טוב ונעים. כאן נכנסת המחשבה שאין טעם לחיים ואולי כדאי לוותר על החיים.

הפתרון הנכון הוא לדעת שזו מחשבה של רגע, מחשבה שבאה מתוך תקופה קשה ומייאשת. אבל בחיים באמת, כמו בגלגל שמסתובב בלונה פארק, יש עליות וירידות. תקופות של דכאון ותקופות של ברכה ושמחה.

זה אחד התפקידים החשובים של הזיכרון שלנו - להזכיר לנו בימים הקשים את התקופות הטובות שהיו לנו ולדעת שעוד יהיו כאלה.

לכן המסקנה היא שהתאבדות אינה אופציה. התאבדות היא מחשבה ברגעים של יאוש ודיכאון - אסור לתת למחשבה הזאת לנהל אותנו. צריך לזכור שכמו שהיו לנו בעבר ימים יפים וטובים - עוד יהיו כאלה בעתיד.

לפעמים צריך בן משפחה, אדם קרוב, או איש מקצוע טיפולי שיעזור לנו להתעודד, לראות את הצד הוורוד של החיים. אסור להתבייש - כמו בכל דבר אחר מותר וצריך לבקש עזרה כאשר היא נדרשת לנו.