שאלה
שלום כבוד הרב,
נושא שקצת לא נעים לדבר עליו ולשאול לגביו, אך אני מאמין שזהו עניין שמעסיק רבים אחרים, והוא נושא הוצאת זרע לבטלה.
אני אדם חילוני. עם זאת אני מאוד מאמין בקב"ה ומשתדל לעשות מה שאפשר: הנחת תפילין, קריאת שמע שעל המיטה, מידי פעם הולך להתפלל בבית כנסת .
לחזור לגמרי בתשובה לא ניסיתי אך גם לא רואה את עצמי מצליח לעשות זאת, ולמען האמת גם אופי העבודה שלי לא מאפשר זאת מכיוון שמדובר בעבודה במשמרות, כולל שבתות וחגים.
לעניין השאלה - כמו כל, או לפחות רוב הגברים, גם אני חוטא בחטא הוצאת זרע לבטלה.
לאחרונה אני מרגיש שלאחר שאני חוטא בזה, קורה לי משהו רע (זה יכול להיות ריב עם אדם קרוב, זה יכול להיות שלא ארגיש טוב מבחינה בריאותית וכו'), ואני ישר מקשר את זה לכך שחטאתי בחטא ואני "נענש".
הגעתי למצב שאני ממש מפחד לחזור שוב על החטא, אך מצד שני זה כמעט בלתי אפשרי שלא לחטוא בזה. לפעמים אני מצליח להחזיק את עצמי ולהימנע מכך, אך לא מעט קורה שאני לא מצליח להתעלות ושוב נופל בזה וישר אח"כ כבר "מצפה לעונש שקרב ובא"...
זה מתסכל, זה אפילו קשה - גופנית ונפשית!
אשמח להמלצתך.
תודה רבה!
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
בס"ד
שלום רב,
בשאלות זהות אין הגדרות. כל אחד הוא קצת כזה וקצת אחר. קצת מאמין וקצת חוטא... אתה קובע שאתה לא דתי אבל קשה לתאר אותך כ"חילוני" כאשר אתה מעיד על עצמך: "אני מאוד מאמין בקב"ה ומשתדל לעשות מה שאפשר: הנחת תפילין, קריאת שמע שעל המיטה, מידי פעם הולך להתפלל בבית כנסת.." תיאור כזה הולם אדם דתי. נכון ששמירת שבת נחשבת עקרון מאוד בסיסי בחיים דתיים - אבל למי יש מפתח לקבוע מי יותר דתי ומי יותר חילוני? כאשר אדם מקיים חלק מהמצוות ומעיד על אמונתו באלוקים, השאלה אם הוא 'דתי' או 'חילוני' תלויה רק בהצהרה שלו, ובתחושת הזהות האישית.
אני למשל, מזהה עצמי כ-'דתי'. האם אין לי עבירות? האם יראת השמים שלי מונעת ממני לחטוא? אז מדוע אני דתי ואתה חילוני? רק בגלל שככה כל אחד מאתנו קובע אודות עצמו.
בעניין זרע לבטלה. לפני שאתייחס לשאלה, אבקש להסתייג מהקביעה שכל או רוב הגברים מוציאים זרע לבטלה. אני מסכים שבגיל ההתבגרות זו מציאות נפוצה מאוד, אבל בגיל מבוגר יותר, בעקר אצל אדם נשוי. אין הכרח לנהוג כך. גם אם לא ננקוט בעמדה דתית, אני מוצא טעם לפגם בכך שגבר יענג את עצמו בפעולה שנועדה לחולל קשר רחב ועמוק של זוגיות עם השותפה שלו לחיים, ה-'עזר כנגדו'. האדם הוא יצור של גוף ונפש. זיווג של איש ואישה הוא חיבור רוחני גופני בין שותפים לאהבה ולחיים. העונג הגופני המשותף משלים ומעצים חיבור רגשי ורוחני.
לכן כאשר גבר נשוי מענג את עצמו - אני רואה בכך החמצה ואפילו השפלה של פעולה רוחנית מרוממת, לידי מעשה גופני טכני שנועד לעונג רגעי.
כדי להמחיש זאת אשתמש באנלוגיה של חתונה: חבר שהוזמן לחתונה, מגיע אחרי החופה, ישר לסעודה. יושב ואוכל מכל הבא ליד, מבקש מהמלצר מנה נוספת, נגש לפינת הקינוחים, מסיים, קם והולך. מבחינתו החתונה היא רק הזדמנות לארוחה טובה ומשביעה. לא חופה, לא ריקוד, לא לברך את החתן והכלה. כלום, רק לאכול, לשתות וללכת. אמנם אנחנו מציעים לאורחים אוכל, אבל האוכל והמשקה בא להרבות שמחה, העקר הוא לשמח חתן וכלה. החומר אמור להועיל לרוח ולא להיפך. גם העונג המיני נועד להועיל לקשר הזוגי ולא להיפך.
כתבתי כל זאת כדי לשכנע שבאמת ראוי להתרחק מהוצאת זרע לבטלה אבל לא מתוך פחד דמיוני אלא מתוך הכרה רוחנית וערכית צלולה שזו התנהגות שלא מכבדת אדם נשוי.
ההסתבכות בפחד מעונש, מחלישה אותך, ממילא גם יכולת ההתגברות שלך על היצר נחלשת ואתה נופל שוב ושוב מתוך חולשה ופחד.
אני ממליץ ומנסה להדריך אותך לעמדה של הערכת עצמך כאדם גדול ומכובד. אדם שיש לו רוח ונשמה. אדם שמכוון את גופו לפעולות משמעותיות ובעלות ערך. מעמדה כזאת להתרחק מהוצאת זרע לבטלה לא בגלל הפחד, אלא בגלל שזה לא מתאים לאדם מכובד, ערכי ורוחני.