שאל את הרב

גאווה

הרב גלעד שטראוס הרב גלעד שטראוס 04/08/21 17:31 כו באב התשפא

שאלה

שלום לכבוד הרב. אני קצת מתקשה להבין את העניין של מידת הגאווה השלילית ובאיזה מקרים זה נחשב שלילי או חיובי, למשל אם הוצאתי תעודה טובה עם ציונים גבוהים ואני הולך להראות אותה לאנשים זה נחשב שאני מתגאה בחוכמה שהקב"ה הביא לי?

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן

תשובה

בס"ד

שלום רב,

גאווה לאומית או גאווה דתית, אינן גאוות אישיות אלא גאווה של השתייכות לקבוצה חשובה בעיניך, אלו גאוות ראויות. אבל גאווה פרטית היא שלילית, היא מזיקה לאדם הגאה ומזיקה לסביבה שלו. אדם גאה חושב עצמו שווה יותר מאחרים. גאוותו היא שקרית, כי שום אדם לא שווה יותר מאחרים (אין דרך למדוד כמה כל אחד שווה). גאוותו מזיקה לעצמו כי היא תגרום לו להתנהגויות שיפגעו בו ובסביבתו (לא נאריך כאן בדוגמאות).

בשונה מגאווה שהיא מידה רעה, חשוב מאוד לשמוח על הצלחות והישגים אישיים ולקבל בלב רחב מחמאות מאחרים. זו הדרך להעצים את הדימוי העצמי החיובי. דימוי עצמי גבוה מעניק לאדם ביטחון עצמי, מעניק רצון וכוח להתאמץ ולהתגבר על קשיים.

דימוי עצמי גבוה מרחיק מהאדם את הצורך להתגאות על אחרים. למי שיש תחושת ערך עצמי - טוב לו עם עצמו ואין לו צורך להתנשא על אחרים כדי להרגיש שווה יותר מהם.

מכאן התשובה לשאלה שלך: צריך לשמוח על התעודה כהערכה להישגיך ומאמציך. מתוך כך אפשר ורצוי להראות את התעודה לאנשים שיעניקו לך כבוד והערכה על הישגיך, אנשים שהתגובה הטובה שלהם תעצים את הדימוי העצמי שלך. אני מתכוון להורים שלך, או חברים טובים וקרובים.

אבל אם אתה מראה את התעודה לחברים בגילך, בהנחה שהם יקנאו בך, בתפיסה פנימית שכך אתה יכול להוכיח להם שאתה שווה יותר מהם - זו התנהגות מלאה גאווה שראוי להסתלק ממנה כמה שיותר רחוק.

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן

כתבות נוספות