אם אנחנו תמיד חוטאים, אז למה בכלל להמשיך לנסות?

שלום לך.

ראשית, ברצוני לחזק אותך. הקושי שלך בהחלט לא פשוט, את חווה תסכול וזה טבעי לגמרי. אלו שאלות שנוגעות ברובד עמוק ובסיסי של האמונה שאנו חיים לאורה, והכאב שהן נושאות עימן לא קל.

בעבר חוויתי תסכול וכאב דומים וגם לי צפו ועלו שאלות כשלך. בסופו של דבר מצאתי להן תשובות מספקות, אבל הדבר הכי חשוב שיצא לי מכל החוויה שעברתי היא ההבנה כמה חשוב להמשיך לשאול, בטח שאלות נוקבות שכאלו, ולא לוותר עד שנמצא להן תשובות מספקות שיניחו את הדעת. זה מה שמאפשר לנו לגדול ולצמוח ולחיות חיים אמוניים עמוקים ובהירים. מוזמנת תמיד לפנות אלינו ולשאול שאלות.

קראתי את שכתבת ובשאלותייך הצפת נקודות יסודיות, וחשוב שכל אדם ייתן עליהן את הדעת.

ברשותך אתחיל דווקא משאלתך האחרונה ומשם נעבור ונענה על שאר השאלות.

אמרת שבסוכות ניסית לשמוח, ואז ירד גשם וזה שבר אותך, בגלל המדרש שאומר שאם יורד גשם בסוכות זה בגלל שהקב"ה כביכול לא רוצה את מצוותינו. אז למה בכלל לנסות?

חבל, למה לבעוט?

אכן, המדרש מתאר את זה כאילו הקב"ה לא רוצה אותנו בסוכה, אבל זה לא בדיוק כך.

הגמרא במסכת עבודה זרה מספרת לנו שלעתיד לבוא הקב"ה יבוא לדון את העולם והגויים שלא שמרו את המצוות עומדים לקבל עונש, אז הם מתלוננים לפני הקב"ה שלא נתן להם את התורה ומבקשים: תן לנו מצוות ונעשנה. אז כדי לא לבוא בטרוניה לבריותיו הוא נותן להם את מצוות סוכה.

ממשיכה הגמרא ומתארת שמיד כל אחד ואחד מהם עולה לראש גגו ועושה סוכה, ואז בא הקב"ה והקדיר להם שמש של חודש תמוז עד שאי אפשר לשבת בסוכה מרוב חום, וכל אחד בועט בסוכה והולך.

שואלת הגמרא: מה הם כבר עשו שלא כשורה? הרי אם אדם חם לו כ"כ בסוכה, אז הוא מוגדר כ'מצטער' אשר פטור מן הסוכה.

עונה הגמרא: הם יכלו לצאת מהסוכה ולא לבעוט...

נשאלת השאלה, אם נותנים לגויים לקיים מצווה – אז תנו להם לקיים אותה! אם כן, מדוע הקב"ה מקדיר להם חמה עד כדי שלא יוכלו לשבת בסוכה מרוב חום ובעצם מגרש את הגויים ממנה?

ועונים: כל עניינה של מצוות סוכה הוא עשיית דברו של הקב"ה. מצוות סוכה נועדה לפתח בנו מידה של ענווה, אשר מעוררת אותנו להבין שלא באנו לעבוד את עצמנו אלא את הקב"ה, וכך באמת עושים עם ישראל.

הגויים לעומתם עושים כל אחד סוכה "בראש גגו", ביטוי אשר בא להצביע על עמדה נפשית של גאווה שהנחתה אותם בעשיית הסוכה. במקום לרצות לעשות באמת את דבר הקב"ה, במקום לרצות לעבוד את ה' באמת, כל אחד רוצה לעבוד את עצמו ע"פ רצונותיו ומתמלא בגאווה, בדיוק ההפך ממטרת הסוכה.

הקב"ה אינו יכול לסבול הנהגה שכזו ומגרש אותם מהסוכה. כביכול אומר, לא לזה התכוונתי, כוונתי שתבואו ממקום של ענווה ועשיית רצוני, ולא מתוך גאווה והתמקדות בסיפוק רצונכם.

ששש, נבחנים פה!

ניתן ללמוד מדברים אלו לימוד חשוב מאוד. הקב"ה לפעמים בוחן אותנו איך אנחנו מקבלים מקרה שבו אנחנו רוצים לקיים מצווה והוא דוחה אותנו. כאשר הקב"ה לא מקבל את המצווה שאנו רוצים לקיים, זה לא שכביכול הוא אומר: 'אני לא רוצה אתכם', אלא זהו מבחן מה נעשה אם הוא אומר שהוא לא רוצה את המצווה שלנו. אילו הגויים היו יוצאים מהסוכה מתוך ענווה והבנה שזה לא רצון ה' כעת, אז הם היו עומדים במבחן, אבל בכך שהם בעטו הם הראו שאת כל הסוכה הם עשו מתוך גאווה, לא מתוך רצון לעשות את מצוות ה'. אבל מי שעושה סוכה מפני שבא לקבל על עצמו עול מלכות שמיים, מתוך ענווה ורצון לעבוד את ה' ולא את עצמו, אז כשירדו גשמים הוא אמנם יכאב שהוא צריך לעזוב את הסוכה אך לא יבעט בה, הוא יקבל על עצמו את הדין וירגיש: מה שהקב"ה רוצה שאני אעשה עכשיו – אני איתו. אם ה' ירצה שנשב בסוכה – אנו נשב, ואם אינו רוצה – אז לא נשב ונקבל את הדין באהבה. אדרבה, זה נחשב ומשמעותי יותר מהישיבה בסוכה עצמה – כי הצלחנו במבחן. דווקא בשעת ירידת הגשמים יכולה להיות פעולה חשובה מאוד של גילוי אהבת ה' שלנו.

נחזור לשאלתך. כתבת שאם בכל מקרה נחטא, אז למה בכלל לנסות?

מה גם שכביכול ה' לא רוצה את המצוות שלנו!

אך כעת נשאל על זה: האמנם ה' לא רוצה את המצוות שלנו?

אולי דווקא ע"י הנסיונות והאתגרים שהוא מזמן לנו, במצוות בפרט בחיים בכלל, הוא נותן לנו יכולת לצמוח ולגדול יותר ממי שאנחנו? ייתכן ודווקא ע"י כך ניתנת לנו האפשרות להביע את אהבת ה' שלנו בצורה נאמנה?

הרי הרבה יותר קל לאהוב כשהכל טוב ויפה, אך אהבה נבחנת דווקא בזמן קושי.

כשהקב"ה נתן לנו את המצוות הוא ידע שלא תמיד נצליח, הוא ידע שניפול, שהרי הוא הוא זה שגם ברא לנו את יצר הרע. אז למה הוא נתן לנו את המצוות? באמת, כיצד ניתן להיות מושלמים אם ה' בא להכשיל אותנו בכוונה ובכל מקרה נחטא?

תשובה: ה' לא מצפה שנהיה מושלמים, כי המטרה של כל זה היא אחת – שננסה.

הקב"ה רוצה שננסה, למרות הקשיים ולמרות הנפילות. הוא לא מחפש שנהיה מושלמים, כי באמת לא נבראנו כאלה, אנחנו בני אדם ולא מלאכים. ה' רוצה שנשתלם, כלומר, שתמיד נהיה בתנועה מתמדת של התקדמות, של השתלמות ותיקון, שתמיד תהיה בנו השאיפה להיות יותר טובים, בלי לוותר ובלי להתייאש עד שנצליח.

ודאי שה' גם רוצה שנקיים את מצוותיו ונצליח, אך יותר מזה ה' מבקש לראות כיצד נפעל בעת קושי. האם אחרי שנפלנו אנחנו קמים בכל זאת, האם אנחנו לא מוותרים ומנסים שוב דווקא בגלל שאנחנו אוהבים את הקב"ה ומבקשים לעשות את רצונו ולקיים את מצוותיו.

דווקא בעת כזאת, יש בידינו יכולת אמיתית להביע רצון כנה ופנימי לעבוד את הקב"ה ולא את עצמנו.

כשיש לנו ניסיון, נפילה או קושי מאתגר זה לא שהקב"ה אומר לנו כביכול 'אני לא רוצה אתכם', אלא זהו מבחן שעוזר לנו לברר מתוך איזו עמדה נפשית אנחנו מקיימים את המצוות- מתוך ענווה כלפי הקב"ה וחיפוש לקיים את רצונו או מתוך גאווה ומניעים אחרים.

ענווה, אלוקים וחזרה בתשובה - לא מה שחשבתם

חשוב להבין. ענווה כלפי הקב"ה אינה הקטנת והשפלת האני העצמי (או אפילו מחיקתו) כלפי אלוקים הגדול והנורא. יחסים כאלו הם יחסים הקיימים בין בני אנוש אך כאן עלינו לזכור שמדובר ביחסי אדם מול אלוקים, שאינם תואמים ליחסי מרות אנושיים.

כשאלוקים מזמן לנו ניסיונות וקשיים זה לא כי הוא רוצה לרדוף אותנו ולהקטין אותנו. אלוקים לא נכנס פה ל'משחקי כבוד' (במובן האנושי של המילה).

ענווה כלפי הקב"ה פירושה הבנת הכוחות והיכולות שלי שה' העניק לי ורתימתם למען הגשמת השליחות שלי שלשמה אלוקים הוריד אותי לעולם.

אדם עניו מבין שיש פה משהו שהרבה יותר גדול ממנו, שיש פה אמת גדולה שאליה כולנו מכוונים ושתפקידנו בעולם הוא להופיע אותה. אמת שגדולה מאיתנו, שהייתה פה לפני שנולדנו וגם תהיה פה אחרי 120 שנה שלנו, ושזכינו להיות חלק ממנה. כולנו פה בעולם כדי להופיע את אותה אמת גדולה - את אלוקים. לכל אחד יש פה כשרונות וכוחות שה' הביא לו על מנת למלא את ייעודו ולקדם את האמת הגדולה הזו, על מנת להופיע אותה כמה שיותר, על מנת להוסיף עוד טוב בעולם ולהופיע עוד שלמות. ממילא כל הניסיונות, האתגרים והקשיים, כל אותם החטאים והנפילות, כולם חלק ממערך של התמודדויות שה' מעביר אותנו בהם על מנת לעזור לנו לגדול, לצמוח ולפתח את יכולותינו וכשרונותינו כדי שנוכל להגשים את ייעודנו, למלא את שליחותנו ובכך לקדם את האמת האדירה הזו שכולנו שותפים לה.

לכן כשביום כיפור אנחנו מבקשים לחזור בתשובה, איננו מצטערים על עצם קיומנו כי אנחנו תמיד חוטאים, - לא מדובר פה על אלוקים גדול שאנחנו, הנידונים לחטא, קטנים ושפלים לעומתו ולא נותר לנו אלא להכות על חטא ולהתחנן על נפשנו שנחתם לחיים - אלא אנו מביעים באופן כנה ועמוק רצון מחודש לנסות שוב, יחד עם הידיעה שאולי לא הצלחנו בפעם הקודמת, אך מתוך הבנה נוכחית שהקב"ה נותן לנו נסיונות ואתגרים כדי שנצמח ונגדל. בהתרוממות המחודשת הזאת מתאפשרת לנו היכולת להביע את האהבה והנאמנות לאלוקים בצורה אמיתית, דווקא בעת הקושי, מתוך שמחה והודיה לה' שנותן בנו אמון שיש לנו הכוחות להצליח ומתוך תקווה ואמונה בעצמנו וביכולתנו שהפעם באמת נצליח.

בכך אנו מממשים את הרצון הפנימי והעוצמתי שלנו להיקשר אל הטוב ואת החתירה הבלתי מתפשרת לתיקון של עצמנו וסביבתנו, וקוראים לאלוקים בקול גדול :'הנה, לא התייאשנו, אנחנו פה כדי לנצח. ואנחנו ננצח!'

בנתינת הקשיים והאתגרים ה' לא מנטרל את סיכויינו מלהצליח אלא דווקא באמצעותם הוא עושה עמנו חסד מכיוון שדווקא הקושי וההתמודדות הם אלה שמצמיחים ומגדלים אותנו, הם אלה שממצים את הפוטנציאל שלנו ומוציאים מתוכנו כוחות שלא ידענו שקיימים אשר מפתחים בנו חוסן נפשי עבור התמודדויות נוספות לכשיבואו, בדרך להגשמת שליחותנו בעולם.

לסיכום

העלית מספר שאלות אודות למה לנסות לקיים מצוות אם בכל מקרה חוטאים ולא מצליחים.

מתוך הבנה מעמיקה שהקושי בחטא והנפילה אינם סימן שהקב"ה לא רוצה אותנו ואת מצוותינו אלא זה מבחן ואינדיקציה האם אנחנו עובדים את ה' או את עצמנו, הסקנו שהחטאים והנפילות הם בעצם ניסיונות שההתמודדות עימם אין מטרתה למנוע מאיתנו להצליח אלא דווקא הם אלו שמאפשרים לנו לגדול ולצמוח ולפתח בנו כוחות חיוניים וחוסן נפשי אשר יהיו לנו לעזר בהגשמת ייעודנו בעולם.

לכן כאשר יש לנו ניסיונות ונפילות, קשיים והתמודדויות, הן במצוות ועבודת ה' והן בחיים, אל לנו להתייאש. נתבונן ונראה כיצד הקושי מגדל אותנו ואילו כוחות האתגר והנסיון מצמיחים בנו, נאזור כוחות ונמשיך לנסות.

וכפי שכתבתי בהתחלה, השאלות הן כלי כ"כ חשוב וחיוני. המשיכי לשאול שאלות עד שתמצאי את תשובות המניחות את דעתך. תמיד מוזמנת לפנות אלינו שוב ולשאול.

בהצלחה רבה

אורי