תיקון לפגם העיינים

שלום וברכה

אני לא בטוח שאת פונה לרב הנכון, כי איני יודע אם יש לי "תיקון".

עולם התיקונים שאני חי בו יכול אולי לאפשר לך פתח, ועל כן אשתף אותך, ואת תחליטי אם שער זה פתוח בפנייך.

את הצעד הראשון כבר עשית. את רוצה. חלק בלתי נפרד ממנו הוא להתייאש מה"נואשתי". ייאוש אינו מבין לשום דבר טוב בעולם. הוא יכול להוות בסיס לצעקה ולבקשה גדולה, אבל לא להינעל בתוך עצמו.

מי שעשתה את הצעד הראשון - יכולה לעשות גם את השני. השני הוא להתמלא עוד יותר ברצון. בתודעה של החשיבות. במחיר הכבד שאתרים אלה גובים ממך. במחיר הכבד של השחתת הזמן, והנפש, והתודעה, והקירבה והאינטימות שאת בוודאי כוספת אליהם בעתיד.

והשלישי הוא להתחיל לעשות. ממורי ורבי הרב עמיטל זצ"ל למדתי ש"אין פטנטים". ראי לדוגמה כאן: https://www.kipa.co.il/%D7%A9%D7%90%D7%9C-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A8%D7%91/%D7%A2%D7%A6%D7%94-%D7%9C%D7%94%D7%95%D7%A6%D7%90%D7%AA-%D7%96%D7%A8%D7%A2-%D7%9C%D7%91%D7%98%D7%9C%D7%94/

אלא רק דרך שהיא פשוטה מאוד ובד בבד קשה מאוד: להחליט. להיות מסוגלת להסתכל על כל יום בנפרד. לא להתחיל לפחד מדרך ארוכה אלא לשמוח בכל יום בו את מצליחה לא להניע את העכבר ולהיות בתהום הזו. ולמחרת שוב. ואם נופלים - קמים ומנסים שוב, ושבע יפול צדיק וקם.

זה עולם התיקון שאני מכיר, ושיתפתי אותו בו.

האם את יכולה ללכת בדרך זו ?

כל טוב וגמר טוב.