האור שלי

שלום יקרה!

שאלת בכמה משפטים שאלות גדולות, שורשיות וחשובות.

לפני שאענה, תתני לעצמך קצת קרדיט. את מלאת ענווה, אמת, רצון אמתי להשפיע טוב ועם זאת רצון להיות מדוייק בשליחותך ולא להתפזר מעבר לכוחותייך. רצון לדייק לבנות מה טוב להן. רצון להעביר את השפע שלך הלאה אבל מתוך ענווה. אשרייך!

כדאי קודם לנסות לפרק את ה'בעיה' לחלקים.

בגדול יש פה 3 שאלות – 1. מה האור שלי, מה תפקידי, מה יעודי, מתוך כך 2. איפה אני הופכת להיות כלי לשליחות גדולה יותר. 3. באופן ספיצפי כרגע לשירות, איך אדע באמת מה טוב להעביר לחניכות שלי ואיך להיות טובה עבורן.

אז לפני הכל..

לפני שניגע בנקודות ממש, חשוב לשים לב לשני דברים חשובים. הנקודה הראשונה- את התחלת השנה שירות לאומי, יצאת מהבית למקום חדש שאת לא מכירה. את מתמודדת עם כמות של חניכות שבוחנות אותך כרגע, את מנסה להבין את מקומך, לראות איפה את מוצאת את עצמך. הדברים האלה לוקחים זמן, ולחלק מהאנשים הרבה זמן. יכול להיות שאפילו בזמן שעבר עד קבלת התשובה הזו כבר מצאת מתוכך חלק מהתשובות לשאלות. אז יש בהחלט מקום להבין בצורה שורשית עמוקה את הדברים שאת שואלת ומבררת, וזו הזדמנות מעולה! מצד שני, תדעי ותזכרי שכל התחושות המבלבלות הללו צפות בך עכשיו כי את בהתחלה של דבר חדש

דבר שני, לפעמים יש מקום פנימי בנפש ,כשאנחנו מתחילים תפקיד חשוב וגדול, שאומר "מי אמר שיש בי את הכוחות? אולי אני לא טובה בכלל"?. ברוב המוחלט של הפעמים מדובר בקול שאנחנו פשוט צריכים לעמוד מולו ולומר בנחישות שה' שם אותי במקום הזה, ולכן אני בטוחה שיש בי את הכוחות. הרי תחשבי.. אם לא היית מתקבלת לאולפנה, בטח היית אומרת שהכל לטובה וזה לא המקום שלך. אבל כן התקבלת! משמע, ה' רוצה אותך שם, הוא מאמין בך, הצוות מאמין בך, את במקום הנכון ותאמיני בעצמך, תאמיני בה' ששם אותך בו.

"ופתאום זה שוב מכה בי.. יש בי אור, יש בי אור.."

זאת שאלה גדולה ולא תספיק פיסקה אחת של תשובה כדי לרדת לעומק הסוגיה. אבל נאמר כמה נקודות בקצרה- נתחיל מנקודת הנחה שאומרת שיש בי אור, אני חלק אלוק ממעל והנשמה שבי מאירה בי דבר גדול. איך מוצאים אותו- קודם כל זאת עבודה שהולכת ומתבררת במשך כל החיים וחשוב מאד לתת עליה את הדעת. האור שלי לא בהכרח יהיה קשור לתואר שאעשה או לעבודה שלי, ולפעמים אנשים יכולים לחיות חיים שלמים מבלי להכיר את נקודת האור שלהם בכלל. עוד נקודה , שהאור הזה לא גלוי לנו בכל מאודו בחיים - בחורה לא נשואה לא יודעת מהן נקודות האור שלה בזוגיות , ומה נקודות האור שלה באימהות. כשאני יצאתי לשירות לא הכרתי את האור הכי משמעותי שבי, וברור לי שגם את האור הזה ילך ויתברר עד שאמצא אור גדול ממנו. ההליכה היא בדרך שאני מנסה להבין מה אני אוהבת, במה אני טובה, ואיזו סוג של נתינה משמח אותי.

נסי להקשיב לעצמך, מה הכישרונות שלך? מה משמח אותך? מה נותן לך כוח? לפעמים הבירור נעשה ע"י הבנה של במה אני מקנאה. שמעתי ממיכל וולשטיין, שקנאה זה כוח שנועד כדי לברר בעצמנו כוחות שאנחנו 'מתכחשות' אליהן מכל מיני סיבות, ודרך הקנאה אנחנו זוכות לדעת שיש פה משהו ששייך אלינו! ושוב אספר מעצמי, רק בשנה השניה של השירות התחלתי להבין שיש הרבה אנשים שמתקשרים אלי רק בעת צרה, ושאני מאד אוהבת להקשיב, ושאנשים אוהבים שאני מקשיבה. לאט לאט הפניתי את המבט ושמתי לב שזה האור שלי. וזה לא דבר שיכלתי לדעת בשלב מוקדם יותר, כי זה היה תהליך של בירור, של למידה עצמית. יש כמה עצות שיכולות לעזור לך: 1. לקרוא את הספר "כנפי רוח" שעוזר מאד להגיע להבנות של אדם לגבי עצמו ממקום אמיתי וקדוש. 2. לכתוב לעצמך כל ערב כמה נקודות אור! דברים שעשית, שחשבת, שהרגשת. למשל- היום ראיתי את החניכה שלי והתמלאתי אהבה. 3. לשים לב במה את מקנאה. אני מצרפת פה שיעור של מיכל וולשטיין, ממליצה בחום לשמוע אותו- http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=40774&cat_id=3802

כלי לשליחותך

הנקודה הזו מאד קשורה לנקודה הקודמת, כי ממילא כשאני יודעת מה טוב בי אני יכולה להעביר את זה הלאה. אבל יש פה באמת תוספת חשובה. אני כלי להעביר משהו טוב. המקום הנפשי הזה מאד עוזר בהתמודדות מול מידות כמו גאווה, או בושה. כי כשאני בתודעה שאני פה כי יש לי תפקיד, להעביר משהו טוב לאנשים אחרים, אני גם מבינה שזה לא 'אני ואני' ומעבר לזה אני לא מתביישת כי אני יודעת שיש לי פה שליחות חשובה! זה לדעתי הנקודה של 'לפעול לשם שמיים', שאני פה כי באמת כי אני רוצה לתת, לא בגלל אגו או כי יחמיאו לי או כל דבר אחר. אבל , וזה אבל חשוב, אני מעבירה את הדברים האלה כי הם שייכים אלי. לפעמים מרוב 'תודעת הצינור' אני שוכחת שאני מעבירה את זה כי זה קיים בי! זה שלי, ה' שם בי את הכישרונות האלה. זה לא רק חיצוני לי ואני מעבירה את זה הלאה. זה ממש חלק ממני כל הטוב הזה שאני מעבירה הלאה.

לשאלה איך מעבירים את זה, קצת קשה לענות כי הדברים האלה קורים בצורה טבעית. אם האור שבך הוא אור ההקשבה, באופן אוטומטי זה יתבטא. אם האור שלך אור השמחה, באופן אוטומטי הבנות יקבלו ממך את זה.

אחת המטרות של מדריכה באולפנה זה לעזור לבנות להגיע מתוכן לכל מיני דברים, ולכן אין צורך שתהי יותר או פחות מהן או שווה מהן- זה לא העניין. את באה לברר איתן משהו, לעזור לכל אחת להוציא את הטוב שבה! וכן, יש לך יותר ניסיון, את בוגרת אבל את לא ממש מהצוות מורים. הן יכולות להזדהות איתך ועם העולם שלך, לקבל ממנו ועדיין להישאר קרובות ולא מרוחקות. זה דבר גדול! יכולת השפעה של תכנים וערכים שאת מעבירה להן על הדרך, בשיחות אישיות, בבין לבין.. שוב, קחי קרדיט לעצמך! תאמיני שיש בך כוחות מופלאים. את באה מהמקום שלך, מאיפה שאת נמצאת, וזה בדיוק מה שהן צריכות. גם בשאלות שלך, בדברים שמעסיקים אותך. אפילו אדרבא, אם הנקודה שמעסיקה אותך היא האור שלי ואיך מוצאים אותו, זאת ממש תהיה הנקודה שתעבירי בצורה הכי משמעותית לחניכות, כי זה שמעסיק אותך. וזה נושא כ"כ חשוב.

ובתכל'ס..

קודם כל ברור שצריכה להיות היכרות משמעותית עם הבנות. אחרי שתעשי איתן שיחות אישיות, וגם בכיתה, תכירי יותר את העולם הפנימי שלהן ותדעי מה מעסיק אותן.

מתוך כך תוכלי לדבר איתן, בפורום גדול או מצומצם על הדברים האלה.

ובעיקר, מה שמעניין אותך- בסוף יעבור בצורה הכי משמעותית לבנות. בפשטות, מה שיוצא מהלב נכנס ללב והן ירגישו את זה .

תהי את, תהי את באהבה שלך אליהן, ביחס. אל תחשבי שאת צריכה להיות משהו אחר, כי את נמצאת שם וזה בוודא מה שטוב להן כרגע.

לסיכום, אני בטוחה שיש לך את המידות והיכולות שאת נדרשת אליהן. זו שנה מיוחדת שדורשת ממך הרבה התבוננות פנימה ועם עבודה שלך ותפילה לה' בע"ה היא תהיה שנה טובה ומשמעותית.

מקווה שהתשובה עשתה קצת סדר ועזרה,

מוזמנת בשמחה להמשיך לשאול במייל שלי או באתר,

shiryozev@gmail.com

בהצלחה!

שיר